כנפיים של קרמבו - דוח הערכת תהודה

22 / 52

21
בקרב החניכים בעלי הצרכים המיוחדים עובר תהליך דומה של צמצום משמעותי של תפיסה סטריאוטיפית את
החונכים, בד בבד עם עלייה בתחושת המסוגלות ומימוש הפוטנציאל האי שי. האינטראקציות החברתיות מובילות
לשיפור בכישורים החברתיים.
בטווח הבינוני בקרב המשתתפים מתגבשת ההבנה שהפעילות עם החריגים בחברה, ובפרט עם בעלי הצרכים
המיוחדים, היא פעולה של העשרה אישית דו -
כיוונית
(כלומר, לכל אחד מתקיימת לא רק קבלה, אלא גם נתינה) .
קאהן ורפפ ורט ( 1997 ) מכנים זאת (כשהפעולה קורית בתנועות נוער) פעולה סימטרית. פעולות סימטריות
ות מוביל ליחסים של קבלה
הדדית.
מתחילים להיווצר מעגלי השפעה: המשתתפים משפיעים על בני המשפחה המצומצמת ועל חבריהם להבין את
בעלי הצרכים המיוחדים ולקבלם. מתפתחת תפיסה בקרב המשתתפים של קבלת האחר ומתפתחת רגישות לחוסר
צדק חברתי ומקרים של אפליה. בנוסף, המשתתפים תורמים, מעבר לפעילות השבועית, לקה ילה הסובבת אותם
בפעולות ספציפיות הקשורות לעולם הצדק החברתי.
בטווח הארוך המשתתפים מן האוכלוסייה הכללית הופכים להיות סוכני שינוי במעגלי המשפחה והחברים, הקהילה
והחברה של קבלת האחר וקבלת בעלי הצרכים המיוחדים. השפעה זו מובילה ליצירתה של סולידריות חברתית ואי
קב לה של נורמות של אפליה שלאחר ה והשונה.
ברמה האישית, ההשפעה על החונ כים אמורה להימשך כל חייהם, אם בעצם בחירת העיסוק המקצועי או בפעילויות
קונקרטית במסגרת העיסוק המקצועי ואם במסגרת פעילות ציבורית ו/או חברתית 3
.
הממצאים וניתוחם
תוצה אות בטו וח הקצר וגם בטווח הבינוני נמדדו ב אמצעות אינדיקטורים שונים לקיומו של שינוי קוגניטיבי, רגשי
והתנהגותי. במידע שנאסף באמצעות הכלים השונים נמצאו עדויות עקביות לקיומו של שינוי כזה. על מנת להקל
על הקוראים, ה ממצאים יוצגו כשהם מאורגנים לפי תמות כתשובות לשאלות הערכה ה (ראו עמוד 6) , ולא בסדר
ו/או האופן בו הם נאספו באמצעות הכלים המחקריים . יש לציין שהביטויים המילוליים העולים מתוך הראיונות,
התצפיות וקבוצות המיקוד הם לרוב מורכבים ומציגים ממצאים הנוגעים להשפעות אפקטיביות, קוגניטיביות
וההתנהגויות גם יחד . לכן, בחלק מהמקרים ציטוט אחד י דגים יותר מתופעה אחת. מתוך עושר הממצאים המצוי
3
בהקשר זה יש לציין את תרו כהן, , יורק וניקר ( גו 2012 ) שטוענים, בעקבות מטא - אנליזה של מחקרים בתחום, שעמדות של מתבגרים
תואמות את אלה של הוריהם, ושמתבגרים נוטים להתכחש לאנשים עם צרכים מיוחדים. מתבגרים מחזיקים באמונות שליליות ובדעות
קדומות כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים, והביטוי לכך הוא הימנעות מידידות אתם ומ שילובם בפעילויות חברתיות מתוך תפיסה שהם
יכולים "להידבק" במוגבלות. החוקרים מניחים ששינוי עמדות במהלך ההתבגרות עשוי להוביל לשינויים חברתיים משמעותיים כיוון
שכבוגרים (מעבר ליחסם המשופר אל בעלי הצרכים המיוחדים) הם גם יש משו כמודל חיובי לילדיהם ולסביבת ם
( Cohen, Roth, York, & Neikrug, 2012 .)