33 / 48
בזכות ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
33
סיון רהב-מאיר
2
עיתונאית וכתבת ערוץ
״
ת
ודה רבה. שלום לכולם. תודה שהזמנתם אותי.
אני מרגישה במסיבה של מועדון סגור ואני בעלת
המוגבלות שלא מבינה את המונחים ואת המושגים. על
זה קודם כל תודה, על עצם ההזמנה והחשיפה לנושאים
שאינם ביומיום שלי. לא על סדר יומי בדרך כלל. זו הנקודה
שאולי חשבתי להתחיל בה. רשמתי נקודות לשינוי תודעתי,
, עיתונאית
34
ציבורי, בתחום שאתם עוסקים בזה. אני בת
, בשיחה עם יותם ערב כנס זה, התחדשו לי דברים
6
מגיל
רבים שלא ידעתי אפילו ברמת השפה. אתם בסוג של קרב
על השפה, יותם נתן לי הוראות על דברים שלא חשבתי
עליהם לעומק – לא פיגור אלא מוגבלות שכלית, לא מחלת
נפש אלא מוגבלות נפשית, לא סובלים ממוגבלות אלא
אנשים עם מוגבלות. אולי בזה צריך להתחיל, בקרב על
השפה. אנו מדינה למוּדת שיימינג, נעשה שיימינג למי
שמשתמש בביטויים אלה לא כראוי, אם מישהו חבר כנסת
אומר לחבר כנסת אחר מפגר, אפשר לעשות לו שיימינג.
עוד עניין על נקודת השפה, זה קורה כל כך הרבה פעמים
במועדונים של ברנז'ה, גם פה יש ברנז'ה, חבר'ה מאקים
ואיזי שפירא מדברים אותה שפה של בזכות וידיד, באותם
קודים. צריך לרדד עוד את הנושא, אין ברירה. אתם אלופי
דרכים כאן, שפת
3-
הנגשה, זה מרגש. אני מונגשת ב
סימנים, הקלדה ושפה פשוטה. צריך להנגיש גם את הנושא
של תמיכה בקבלת החלטות לציבור הרחב. צריך כותרות
קליטות, לא סתם – שוד הגז תפס. לא די לתמר לווייתן
. שוד הגז תפס. העם דורש צדק חברתי,
50
ותשובה מסעיף
העם עם הגולן – זה קליט ותופס, גם לנושא מורכב.
עוד נקודה חשובה בעיניי, רואים זאת בימים אלה, "אם
תרצו" ו"שוברים שתיקה" נלחמים אלה באלה, לא מלחמה
שאני מחבבת אבל באמצעות סיפורים אישיים. יותם שלח
לי סרט על הפיילוט, הבנתי הכל, ראיתי אנשים, פנים,
פרצופים של תומכים מלווים. לרדת מהאמורפי ואידיאולוגי
לסיפור אישי, שמות ופרצופים שיסבירו את הסיפור. במובן
מסוים נדמה לי שיש לנו חזיתות רבות לשכנע. מצד אחד
אליטות, חברי כנסת, בתי משפט, מובילי דעת קהל, מצד
שני אנשי תקשורת ועיתונות, שקשה מאוד לתפוס את
תשומת ליבם, תמיד צריך להבטיח אייטם, בשר, אתם לא
משחקים בקודים של תקשורת, גם התומכים ומלווים לא
חיים את השפה העיתונאית.
ואולי התחלתי יותר מדי בצורה שטחית, אולי צריך לדבר
על מהות. כל מה שנתתי עד כה זה עצות מלמעלה, גם
אם הייתי יושבת עם שטראוס לשווק תפוצ'יפס חדש, היינו
מדברים תקשורתית. בואו נדבר על מהות ותוכן, צריך לדבר
דוגרי על האייטם. זה נושא מרתיע, הרבה פעמים אני
רוצה להדחיק דבר כזה מתודעה שלי, כמה שיותר רחוק
מיומיום שלי. כשאתה מניח דבר כזה מול האדם הסביר,
שאוהב להרגיש סביר ונורמלי, הלא נורמלי מפחיד ומרתיע,
לפעמים מגעיל, לא רוצים את זה במרחב. שיהיה כמה
שיותר מפוקח, כמה שיותר בפיקוח. איך אנחנו מציפים את
תחושות אלה. צריך לדבר על הדבר עצמו, יהיה סרטון וירלי
מגניב, עצומה מדוברת, נדבר על לב העניין, צריך לגשת אל
ציבור ישראלי מעמך עד אליטות, לשים את זה על השולחן.
הנושא לא פשוט. לישראלי הפשוט לא ברור למה צריך
לתת לאדם מוגבל עצמאות לחשבון בנק שיעמוד מולו
בתור. צריך לשנות עומק תודעה, זה לא עובד רק דרך
לייקים. לפעמים בכנס סגור משכנעים את המשוכנעים,
כשבחוץ אנשים לא מדברים את השפה הזאת. לכן צריך
להסביר למה לתת עצמאות, למה לאפשר לאנשים להחליט
בעצמם.
נדמה לי שמצד שני – וזה יתרון אדיר של החברה הישראלית,
כי יש בה המון רגישות וחמלה, אולי לא כולם רוצים לפעול
מתוך רחמים וצדקה, רוצים צדק ושוויון וערכים. אבל הציבור
רוצה לראות אדם עם מוגבלות מתקדם, רוצה לפרגן למהלך
5
כזה, להרגיש שהוא חלק מזה. להסביר לו שיעמוד בתור
דקות בבנק אבל יש פה סיפור הצלחה, ניצחון. הילדים שלי
שאלו למה על כל קופסת קורנפלקס יש סיפורי הצלחה,
זה מטפס על הר, זה משחק כדורסל, זה אתוס כזה,
נחבור לאתוס הזה, - אני נהניתי מסוף הסרט על הפיילוט,
רואים צעיר מתקדם לעבר דירה או שירות אזרחי, לימודים,
אתה אומר וואו, כן. אותו ציבור ש"נגעל" יכול להיות גם
נפעם באותה מידה, השאלה איך מספרים את הסיפור.
אנשים רוצים להרגיש מהפכנים, זו מהפכת נגישות הבאה.
המהפכה עובדת. תהיו חלק ממהפכת נגישות, תצטרפו
אלינו, סיפור ניצחון זה משהו שרוצים לחבור אליו. בנושא
הזה נכים פיזיים, בכיסא גלגלים, הם המודל, כי הם הצליחו
תודעתית. אולי דיברו על זה מומחים גדולים ממני, אולי
קשור גם לזה שיש נכי צה"ל וזה מוסיף הילה, אבל היום
ברור מה זה נגישות לנכה, ברור שיש מדרגות ומעלון, אתה
יכול לדמיין את עצמך במצבו, חלילה, במובן מסוים, כי
חינכו אותנו לשנות שפה, לא תמיד זה היה כך. זו מהפכה
הבאה, תצטרפו אלינו למהפכה.