27 / 48
בזכות ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
27
אילת ששון
הלשכה המשפטית, משרד הרווחה
״
ז
ה לא פשוט להיות דוברת אחרונה בסשן שנערך כאן,
גם בגלל שלא יכולה לבנות את על זה שאהיה בגדר
"אחרונה חביבה", בטח לא אחרי מה ששמענו. גם יש סיכוי
סביר שחלק מהדברים שאגיד נאמרו כבר, חלקם כביקורת,
חלקם כהצגת מצב, אנסה לא לחזור.
אני עומדת כאן ובעצם נושאת שני כובעים (מלבד זה שאתם
רואים). כובע אחד – אני באת כוח היועץ משפטי לממשלה,
מינוי שמקבלים עורכי הדין במשרד הרווחה, ומשתמשים בו
בכמסגרת הליכי אפוטרופסות. כובע שני זה יעוץ משפטי
בתוך המשרד, מתוקף זה אנחנו עוזרים בהטמעת מסמכים
משפטיים שהמדינה בוחרת לחתום עליהם, דוגמת האמנה.
וגם חוקים אחרים שהמדינה חתומה עליהם. אנו שותפים
לדרך, גם אם לא תמיד משמיעים אותו קול, של גופים
בתוך ומחוץ לממשלה, בין היתר בקידום הצעות חוק
הנוגעות לתחום שבאחריות המשרד שלנו.
כבר נאמר הרבה על האמנה לשוויון זכויות, שכוללת את
הזכות לקבלת החלטות, שאין מחלוקת שהיא חלק מכבוד
שנה כמעט, בחוק
20
וזכות האדם. זה תחום שנחקק לפני
יסוד כבוד אדם וחירותו. במסגרת החירות והכבוד, רואים
גם את הזכות לקבלת החלטות. חוק יסוד כבוד אדם נר
לרגלינו, במסגרת חוק זה אנחנו קוראים גם את הסעיף
שבעצם הטיל חובה על המדינה להגן על אדם. גם הגנה
זאת היא פן נוסף של כבוד האדם, אדם גם במסגרת קבלת
החלטות זקוק להגנה מפני החלטות שאין לו מסוגלות
אובייקטיבית לקבלן, המדינה צריכה ככלל, ומשרד רווחה
בפרט, לפעול כדי לספק לו הגנה. תפקידנו, לא להפקיר
אדם לזכויותיו. זה נכון הן לגבי זכות לקבלת החלטות,
רואים את חובתנו להתערב במקום שהחלטות מתקבלות
שלא מדעת, לא בגלל שהאדם בחר באפשרות הלא נכונה,
מותר לטעות. אבל אם הטעות מגיעה ממקום של חוסר
יכולת אובייקטיבית, כחלק מלקות שמאפיינת אדם מסוים,
או שהחלטות מתקבלות מתוך ניצול, כי לצערנו יש גורמים
בחברה שיודעים לנצל חולשות של אנשים, בוודאי אנשים
עם מוגבלות, במקרים אלה אנחנו חושבים שאנו צריכים
להגן עליו מפני זכותו לקבלת החלטות.
כמובן צריך להגן על החברה מפני פטרנליזם קיצוני מדי
שלא תאפשר לאדם קבלת החלטות בכלל. לכן במסגרת
הפעילות שלנו, גם בהקשר של אפוטרופסות אבל גם
בהקשרים אחרים של משרד הרווחה וגם בהקשר של ועדת
אבחון שתוארה כאן בתמונה האחרונה, אנחנו מנסים ככל
הניתן לקדם ולכלול את הזכויות שבכבודו של אדם, בכלל
והזכות לקבלת החלטות בפרט.
נציין שגם בהקשרים שהמדינה הטילה את קבלת החלטה
על גוף מקצועי כמו בדוגמא של ועדת אבחון, גם שם החוק,
למרות שהוא ישן, החוק קובע שחייבים לשמוע את האדם,
חייבים לנסות לכבד ולממש את רצונו, לא בכדי קבע המחוקק
שנים. חובה
3-
שוועדה צריכה להתכנס אחת ל
1969
בשנת
חוקית זו, שאין לה אח ורע, חובה לכנס את הוועדה לגבי
אותו אדם, גם אם הלקות שלו קשה, החובה נובעת מתוך
זהירות שמדינת ישראל רואה לנגד עיניה שצריכה לנקוט
במקום שהיא לוקחת את התפקיד והאחריות לקבל החלטה
במקומו של אדם. גם בתוך החוקים הקיימים, כולל חוק
הכשרות, ניתן לקרוא את חוק יסוד כבוד אדם אל תוכם.
אנחנו משתדלים להטמיע את התפיסה הזאת, בהקשר
להצעת החוק שאנו מלווים של ייפוי כוח מתמשך, שקובעת
שבית משפט שבא לקבל החלטה לגבי אפוטרופסות, צריך
לנקוט באמצעי הפחות מגביל. זה סעיף שאינו מהפכה גדולה
לחוק כשרות המשפטית מאפשר
68
במשרד הרווחה, סעיף
לנו את זה כבר כיום. גם הסעיף המגדיר למי ניתן למנות
אפוטרופוס, מדבר על 'מקצתם או כולם, דרך קבע או ארעי'.
אני קיבלתי, כבר לפני כעשרים שנה, תיק להחלפת
אפוטרופסות על אדם חירש אילם. הסתבר שכאשר היה
יכול לתקשר איתו, כך
, היה ברור שאף אחד לא
18
בן
פורש בזמנו. אמו היתה אפוטרופסית שלו, וזה פקע כאשר
, אבא לילדים, הקים חנות מכולת,
58
נפטרה. הוא היה בן
מכוח אינרציה – נפטרה אמא, ומישהו אמר לו שצריך עוד
אפוטרופסית, אשתו הגישה בקשה. אנחנו עמדנו כשומר
בשער, לא ייתכן שנאפשר מהלך כזה אם היסודות שלו נטועים
בתפיסות ישנות יותר, לא חייבים להמשיך באותן תפיסות.
התפיסות החדשות נכנסות לשיח במשרד הרווחה. תיקנו
את התע"ס, תקנון שמדריך את עובדים סוציאליים, תיקנו
אותו בלי לחכות לתיקון החוק. תיקון התע"ס כולל את חובת
שמיעת האדם, את רצון לממש את החלטות שהוא מבטא
במסגרת שיח עם עוסית, את הבחינה העצמאית במנותק
לתעודת רופא שמוגשת, זה דבר שקשה – קשה להעביר
לעובדת סוציאלית את המסר, שגם אם ועדת האבחון אומרת
אפוטרופוס, זכותם וחובתם לבחון את הדברים מחדש, לבחון
אם זה בכלל נצרך, האם ניתן לצמצם את זה, וככל שניתן
להגדיר את ההגנה המוענקת רק לנקודות שזה נדרש. זאת
ההנחיה בתע"ס החדש.