22 / 48
עוברים מאפוטרופסות לקבלת החלטות נתמכת
- 12
כנס סעיף
22
סיפוקם של צורכי הקיום עצמו מחייב את היכולת לשלוט ולהבין
בכסף וברזי עולם המסחר. סיפוקם של צרכים בסיסיים מצריך
הטמעה של סדרים חברתיים כמו זמן והתמצאות במרחב.
חיינו בנויים מאין סוף נורמות חברתיות, בעלות תוקף משפטי
וכאלה הנעדרות תוקף כאמור. הפרתן של הנורמות החברתיות
גוררת סנקציות מסוגים שונים, החל בענישה פלילית, דרך
סנקציות אזרחיות, כלכליות, וכלה בהדרה חברתית. הקיום
בעולם המודרני דורש שליטה טכנולוגית במגוון רחב של
מכשירים ומוצרים. הצפיפות של העולם המודרני והתפתחות
הרפואה מחייבים קיומם של כללי היגיינה והבנה בגילויים של
סימפטומים שיכולים למנוע התפתחותן של מחלות ולהציל
חיים. מקום שמדובר במוגבלות נפשית, לעתים יהיה האדם
מסוכן לו או לסביבתו. ומעל לכל, בין שמדובר בחוליי העולם
המודני ובין שזה הוא טבע האדם, קיימים בעולמנו חורשי רע,
אשר יבקשו לנצל את חולשותיו של מי שפגיע בשל מוגבלותו,
עובדה שיש בה להעצים את הסיכונים הנילווים לרקדן שאינו
עומד בקצב המחול.
לפיכך, אדם עם מוגבלות ביכולת לקבל החלטות רציונליות אשר
יביאו בחשבון את כל אלה נדרש להגנה: לסיוע בקבלת החלטות,
ולעתים לכך שחלק מההחלטות הנוגעות לחייו יתקבלו על ידי
אחרים. אנו מצווים להושיט הגנה מפני סכנות של הזנחה, הדרה
או ניצול לרעה. מטעם זה בא לעולם מוסד האפוטרופסות.
אופן יישומו של תהליך קבלת ההחלטות עבור האדם הנתון
לאפוטרופסות השתבש פעמים רבות. הוא השתבש משום
ששכחנו את הטנגו של קבלת החלטות, את הריקוד הבלתי
פוסק בין הרציונאלי לבין הרצון וההעדפות האינטואיטיביות.
עולמו של האדם, תחושת הערך שלו ואושרו רחבים מגוונים
ועמוקים בהרבה מתרשימי זרימה לוגיים. המוגבלות והצורך
בהגנה אינם יכולים ואסור שימחקו את האדם, ויש קשר בלתי
נפרד בין אוטונומיה ועצמאות לבין כבוד ותחושת ערך עצמית.
עלינו לפעול למיגור הפטרונות. זאת על דרך כיבוד אמיתי של
רצונו ושל דעתו של האדם. שיח בגובה העיניים. השקעת זמן
ומשאבים בהבנת עולמו, במניעי רצונותיו, הרתמות למיצוי כל
מה שאפשר על מנת לענות עליהם. לא גישה של אני המטפל
– הפסיכיאטר, איש השיקום, בן המשפחה – יודע מה טוב
עבורך. אתה יודע מה טוב עבורך, אני צריך לשמוע ולהבין, וביחד
נמצא את הדרך. השינוי התפיסתי צריך להיות חובק עולם.
הוא צריך לבוא לידי ביטוי בעולם השיקום, בעולם המשפט
ובחברה כולה. על ההפנמה של חשיבותם המכרעת של כיבוד
הרצון ושל מתן אוטונומיה כערכים בפני עצמם לבוא לידי ביטוי
באימוצן של תורות שיקום כגון תורת ההחלמה שאינן יוצאות
מטובה אוניברסלית, כי אם בונות את מתן המשמעות והערך
לחיי האדם מתוך אישיותו ושאיפותיו, וביחד עימו.
על המשפט ליצוק תוכן חדש וראוי לעקרון העל של טובת
האדם, הנותן משקל אמיתי, ממשי לרצונו בתוך תהליך קבלת
ההחלטות. כך נעשה בהצעת חוק לתיקון חוק הכשרות
המשפטית והאפוטרופסות התלויה ועומדת היום, המבקשת
להבטיח כי הפעולה לטובת האדם תכלול כנר לרגליה
עצמאות מירבית אפשרית והענות מירבית אפשרית להגשמת
רצונו של האדם. הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר בכך שלא
ימונה אפוטרופוס כל עוד ניתן להגשים את תכלית המינוי
– השמירה על טובתו של האדם – באמצעי שיש בו פגיעה
פחותה באוטונומיה. בהכרה שלא מדובר במצבים בינריים של
קיומה של תודעה או של העדרה, שהמסוגלות לפעול משתנה
מעניין לעניין ושיש לחזור ולבחון את הצורך בהתערבות באופן
על האפוטרופוס לאפשר
מתמשך, גם לאחר המינוי, כאשר
עצמאות מירבית. בשמיעת דעתו של האדם ביחס לזהותו
של האפוטרופוס שימונה לו. בראיית ההענות לרצון כערך
העומד בפני עצמו, כרכיב עיקרי במסגרת טובתו של האדם.
במיסודם של שיתוף פעולה, שיח, מתן מידע, ניסיונות שכנוע
וכיוצא באלה. בהענקתה של זכות עמידה לאדם בפני ערכאה
שיפוטית כיצד ינהגו בעניינו באותם מקרים בהם לא הושגה
הסכמה בין האדם לבין אפוטרופסו.
אולם, יש לזכור בכל עת, כי תיקונו של השיבוש שנפל אינו
טמון בריקוד טנגו של רקדן אחד בלבד. תיקונה של התקלה לא
יכול להיות בראייתו של הרצון כחזות הכל, ללא מענה לצורך
האמיתי גם בהגנה. לא ניתן להשלים עם מבחן חד מימדי של
רצון האדם, שיהיו נסיבות בהן הוא חסר משמעות וטומן בחובו
תוצאות קשות לאדם, הנענש על לא עוול בכפו. יש לקדם
את האוטונומיה והרצון, אך בה בעת להכיר ולתת את הדעת
לקושי, למכשולים שבדרך, לחיים כהווייתם. החלטות צריכות
להתקבל, עבור כל אחד ואחד מאיתנו, תוך איזון בין הרציונאלי
לבין העדפותנו הטבעיות, תוך תהליך המבקש לצמצם ככל
הניתן את הפער שבין שני אלה.
ולסיום, ביחס לתמיכה בהחלטות. לא יכול להיות ויכוח כי
תמיכה בהחלטות יכולה לצמצם את מספר המקרים בהם
נידרש לאפוטרופסות. לא יכול להיות ויכוח כי תמיכה
בהחלטות ראויה הרבה יותר מאפוטרופסות מקום שיש בה
ליתן מענה אמיתי. אולם, יש להזהר זהירות רבה מהליכה
שבי אחרי מלים. תמורה אמיתית מצריכה שינוי תפיסתי אך
בשום פנים ואופן אינה יכולה להסתיים בו. מחוייבות חברתית
אמיתית לשינוי מצריכה את בנייתו של מערך מקצועי לתמיכה
בהחלטות שיהיה: זמין, יציב, אמין ואחראי, על התקציבים
הבקרה והפיקוח הכרוכים בכך. תמיכה בהחלטות אינה יכולה
להיות מבוססת על הכרה ערטילאית בזכות או על מערך של
מתנדבים מזדמנים. אנו מדברים על חיים מורכבים של מי
שמתמודדים עם קשיים מהותיים, ופעמים רבות על רקע אלה
גם עם מחסור מחפיר. אנו מדברים על אנשים הטעונים הגנה.
חובה עלינו לדאוג שצרכיהם של אותם אנשים אכן יקבלו
מענה אמיתי, ולא להפקיר אותם לגורל אכזר בחסותו של שיח
זכויות שאין מאחוריו הושטה של תמיכה ממשית ואפשרות
למעבר מבוקר למשטר מגן יותר מקום שיש בכך צורך.