פעילות גלובלית

הכשרת הידרותרפיה בגאנה

September 2024

בחודש מרץ 2022 פנתה אלינו רוני ליף, מטפלת במים שמוכרת לנו מזה שנים רבות. לרוני היה סיפור מרתק והצעה מדהימה: היא סיפרה ששבה זה עתה מגאנה, אליה נסעה כדי להכיר להם את עולם ההידרותרפיה וכעת היא פונה אלינו כדי שנבנה הכשרה מתאימה.
מייד הפשלנו שרוולים, הצענו ללמד את גישת ההליוויק, שהיא גישה ללימוד עצמאות ובטחון במים לאנשים עם מוגבלויות. הגישה נותנת לכל אדם הלומד אותה כלים בסיסיים לעבודה במים עם אנשים בכל גיל ועם כל סוג של מוגבלות נבנתה תכנית ויצאנו לדרך.
אחרי טיסה לאתיופיה וממנה לגאנה, נחתנו באקרה, עיר הבירה.
בהרצאות על מוגבלות אנו מספרות תמיד על נתונים מרחבי העולם, בין השאר על העובדה כי לאנשים רבים הזקוקים לכיסא גלגלים, אין בנמצא כזה. לספר עובדה זו זה משהו אחד; לראות אדם זוחל על ידיו ברחוב כשהוא גורר את רגליו, זה משהו אחר. התמונות האלו התחילו לספר לנו על היחס לאנשים עם מוגבלות בגאנה ועל התפיסה בכלל של מהי מוגבלות ומהו אדם עם מוגבלות.
ביום ראשון נסענו לווינבה, העיר בה התקיים הקורס. ווינבה נמצאת במרחק של כשעה וחצי נסיעה מאקרה והיא ידועה באוניברסיטה שלה, בה לומדים כמה עשרות אלפי סטודנטים.
כאשר נכנסו לכיתה, קיבלו את פנינו סטודנטים, יושבים בשקט מוחלט ובחיוך ענק. הם הציגו את עצמם ואנחנו ניסינו לקלוט את כל השמות והפנים. מרבית המשתתפים היו סטודנטים לתואר ראשון ושני בחינוך גופני, חלקם מדריכי שחייה ומעטים מהם בעלי רקע טיפולי.
בצהריים הגענו לבריכה ושם גילינו שגאנה אמנם שוכנת על חוף הים, אך מעטים מאוד מתושביה יודעים לשחות ואף יותר מכך – הם פוחדים מן המים, פחד עמוק ומוטמע. הם הגיעו אמנם לקורס שמתקיים במים, אך חלקם, בעיקר כמה מן המשתתפות, פחדו כל כך שלא רצו להכנס למים. התחלנו ללמד את הנקודה הראשונה של גישת ההליוויק שעוסקת בדיוק בכך – הפחד מן המים וההסתגלות לסביבה החדשה והלא מוכרת. המשתתפים קיבלו אותנו ואת הידע שלנו בכל כך הרבה חום ורצון ללמוד שתוך זמן קצר מאוד הרגשנו “בבית”.
את הבוקר שלאחר מכן, ואת כל הבקרים שאחריו, פתחנו עם הזריחה בחוף הים. באותו חוף ישנה בריכה שנבנתה על ידי הבריטים כאשר שלטו בגאנה והיא מתמלאת ממי הים. בכל בוקר פגשנו את הדייגים שמשכו את הרשתות מן הים ואת אפארי, תושב המקום שלימד את עצמו לשחות בתקופת הסגרים ומגיע מדי בוקר לשחות באותה בריכה.
ביום השני הרגשנו שאותו פחד מן המים שליווה הרבה מן המשתתפים ביום הראשון, פחת. הם החלו להעז יותר – לנסות לטבול ראש במים, לצוף על הגב ולצלול. כל אחד מהם שהצליח ניגש אלינו בהתלהבות וביקש להדגים לנו. האווירה בקורס היתה של שמחת חיים אמיתית, יחד עם המון רצינות בלמידה, כולל סטודנטים שידעו לדקלם את שמות עשר הנקודות של גישת ההליוויק ואת תכונות המים לאחר יום אחד של למידה ומפתיע אף יותר – לזכור את המילים ל”כבר סידרנו הרכבת” בעברית, לאחר שביום הראשון לימדנו אותם את אותו שיר.

היום האחרון של הקורס התקיים בבריכה שעל חוף הים. ביום זה המשתתפים מדגימים פעילויות שתכננו עבור קבוצות גיל שונות ובדגש על נקודות שונות של גישת ההליוויק. האווירה בגאנה מאוד שונה מזו שבישראל בהרבה מובנים: בקורס השתתפו מוסלמים ונוצרים, אך נושא הדת מעולם לא עלה כבעייתי או מעורר מחלוקת. כל יום של הקורס נפתח בתפילה בה הודו המשתתפים לאל על יום נוסף ועל ההזדמנות ללמוד. לאף משתתף לא שינה האם אותו אל הוא ישו או אללה או כל אל אחר.
בארבעת ימי הקורס, המשתתפים לא רק למדו כיצד לטפל באנשים עם מוגבלות במים, אלא גם עברו תהליך משמעותי בעצמם. מן היום הראשון, בו חששו להכנס למים, הם גילו את הקסם שבמים ואת העובדה שהם יכולים לשלוט במים ולא רק המים בהם. אחת מן המשתתפות לא רצתה כלל להכנס ביום הראשון של הקורס. ביום הרביעי, היא צפה לבדה על גבה במים, שחתה ומעל הכל – נהנתה מן השהייה במים. עבור חלק מן המשתתפים, היה שינוי משמעותי מלראות את המים כמקום של סכנת חיים למקום של יכולת והנאה.
לאורך כל הקורס הרגשנו שאנחנו מציגות בפני המשתתפים תפיסה חדשה של מוגבלות. בגאנה, כמו בכל מדינה, יש אנשים עם מוגבלויות, אך אין שום מודעות לנגישות, לזכויות אנשים עם מוגבלות או בכלל לתפיסה שאדם עם מוגבלות יכול להגיע להישגים. למעשה, אין כלל ציפייה כזו, ולכן כאשר הראינו סרטונים בהם רואים מבוגרים וילדים המקבלים טיפול בבית איזי שפירא ומראים יכולות במים, המשתתפים היו מופתעים מאוד. אין ספק שיש עוד דרך ארוכה כדי לשנות את התפיסה בגאנה אך אין ספק שהדבר אפשרי.

Share post

Accessibility Toolbar