הכמיהה לנראות- סמנריון (003)

7 מוביל להתאים את רגשותינו עם האחרים . מחקרים הראו שאנשים אמפתיים מחקים בתדירות גבוהה יותר מחוות והבעות פנים - מערכת נוירוני מראה מפותחת יותר . מנגנון עצבי רגיש יותר למאפיינים חזותיים של פרצופים . המחקר על נוירוני המרא ה שופך אור נוסף על הפוטותרפיה ומציע בסיס תיאורטי לפיו שימוש בתצלומים מסייע בשיקוף אינטרקציה חברתית וזיהוי רגשות . הקשבה ועניין בהכרה בפרצופים ופרשנות רגשית הם תוצר ברור מאליו בהתבוננות בתצלומים . מתוך עובדות אלה הפוטותרפיה מקבלת פנים נוספת ומתוארת כזרז לעורר - רגש ברגע שרואים הבעת פנים זה יוצר אצלנו תגובה רגשית . בחירת תצלומים כחומר גלם טיפולי Ulla Halkola ( 0227 ) מציגה את דבריה של לורי נומנמה אשר חקרה את פסיכולוגיית ההתבוננות והוכיחה כי גירוי ביולוגי - חברתי מוביל באופן אוטומטי את תשומת הלב האנושית . מנגנוני מיקוד מכוונים מאפשרים לנו לבחור מידע בעל משמעות מהסביבה שלנו על חשבון מידע אחר , על מנת להגדיל את היעילות . , מכאן הרעיון הבסיסי של הפוטורתפיה כי מתוך שפע של תמונות , אחדים ייבחרו על ידי המטופל והם אלו שיעוררו עניין אצלו . תוכנן ייחקר ויבדק בתהליך הטיפולי . מטרת הפסיכותרפיה היא למצוא דברים משמעותיים לאדם מתוך סיפור חייו וכיצד משליכים על ההווה . הבחירה האקראית לכאורה בתצלומים ספציפיים , מאפשרת להגיע באופן ממוקד אל אותם מחוזות הנפש המפעילים . כוחו של התצלום בעיבוד חוויות טראומטיות " אחזור מוצלח של זכרונות תלוי בזמינו ת של רמזים לזכרון . אנחנו לא מודעים לכל האירועים בעברנו כי אנחנו לא מוצאים מספיק רמזים לזכרון כדי לעורר אותו . כדי שנוכל לשפר את ההבנה של עצמנו אני חייבים למצוא בדרך כזו או אחרת רמזים אשר עוזרים לנו לזכור אירועים נשכחים . ללא רמזים אירועים אלו יישארו בחושך או יעלמו ( ". Schacter , 6771 ) מדבריו של Schacter ( 6771 ) ניתן להסיק כי תמונות עבר יכולות לספק עבורנו את אותם , " רמזים " לגעת בטראומה באזורי כאב וברגשות בדרך לא מילולית דרך התבוננות . משותפת לעיתים בחיינו רישום הזיכרון ונרטיב חיינו מתבסס בחלקו על תמונות שברצף השנים מספרות את סיפור חיינו . סיפור חיינו מורכב מהרגעים שתועדו ולא פחות מכך , הרגעים שנעדרו מתיעוד ונעלמו מעין המצלמה והצלם . התמונות הן למעשה הקטליזטור