דף ריק

24 נעמי סטוצ‘ינר • הזנחה מקצועית של ילדים עם פיגור שכלי; • בושה עמוקה שחוו אנשים רבים עם פיגור שכלי וכן משפחותיהם. – כאשר בית איזי שפירא החל לפעול בהרצליה בשנת הבלעדיות של ההשמה המוסדית רשימות ההמתנה של ילדים עם פיגור שכלי להשמה חוץ-ביתית הלכו וגדלו. 1981 , שרת הרווחה דאז הציעה כפתרון להקים 770- כאשר מספר הילדים הממתינים הגיע לכ מסגרות חוץ-ביתיות נוספות. במלים אחרות, היא נשארה במסגרת ההנחה שהשמה חוץ-ביתית היא ”הפתרון“ המקובל עבור ילדים עם פיגור שכלי ועבור משפחותיהם, ולכן הפער בין מספר הילדים עם פיגור שכלי ומספר הילדים שהמסגרות הקיימות מסוגלות לקלוט יצר חוסר איזון הדורש מענה. הפתרון שמשרד הרווחה הציע כדי לתקן את חוסר האיזון היה להקים עוד מוסדות. מודל זה היה מקובל בכל העולם, אבל למעשה היה בתהליך של בחינה מחודשת במערכות הקיימות בישראל. אנו בבית איזי שפירא ראינו בהצעה זו פתרון בלתי-קביל. ראשית הטלנו ספק בהנחה הבסיסית ושאלנו את עצמנו האם זהו פתרון צודק, והאם הוא עונה בפועל על צרכי הילדים והמשפחות. התחלנו לדבר עם משפחות ולבדוק מה קורה להן בעת שהן ממתינות שילדיהן יעברו להתגורר במוסד. התברר כי בהינתן תמיכה מתאימה, מרבית המשפחות העדיפו להשאיר את ילדיהן בבית ובקהילה, אם אופציה זו הייתה קיימת עבורן. – בית איזי שפירא התחיל לספק גישות טיפוליות שלא ראו את הילד בהקשר המשפחתי על בסיס התקשרות עם משרד הרווחה, שקבע כתנאי כי עלינו ליישם 1981- שירותים ב 10 מודל של שינוי התנהגותי המכוון לעיצוב התנהגותם של ילדים עם פיגור שכלי מגיל ומעלה, ואולם התברר לנו במהרה כי המודל ההתנהגותי אינו מספק, וכי על מנת לספק עזרה משמעותית עלינו לראות את הילד בהקשר המשפחתי: הורים, אחים ואף סבים. באותה עת גישה זו הייתה זרה לחלוטין בישראל. מאחר שעודדנו את ההורים לחלוק עימנו את רגשותיהם ואת רשמיהם, זכינו לקבל משובים ישירים ומתמשכים אודות השירותים שלנו. כאשר האזנו למשפחות הן אמרו לנו שהמוקד שלנו צר מדי. כתוצאה מכך התחלנו בבנייה מחודשת של השירותים שלנו סביב צרכי המשפחות, בתוך פיתוח מודל חדש שבו הילד נתפס בהקשר המשפחתי ואף הקהילתי, שבו הוא חי. מודל זה כלל גם פיתוח שירותים התומכים בהורים המעדיפים שילדם יישאר בבית. בתקופה זו היה צורך בסיסי בשירותי התערבות מוקדמת שיספקו טיפול וחינוך מקיפים לילדים צעירים עם עיכובים התפתחותיים. – כאשר התחלנו לפעול ההורים היו הדרת ההורים מכל החלטה הנוגעת לילדם הנכה מודרים מההחלטות הנוגעות לילדיהם עד כדי כך שאף לא היה להם קול בהחלטה היכן בארץ יושם ילדם. הם אף לא הורשו לבדוק את המוסד שבו ילדם הושם. אנשים מהמגזר הציבורי אף יעצו לנו לא להציע להורים לבקר במסגרת שלנו בטרם עברו את התהליכים