דף ריק

15 פתיח נעמי סטוצ‘ינר שנה ברור לי לגמרי, שההשראה 30- מאז תחילת עבודתי בבית איזי שפירא לפני כ לעבודה שאנחנו עושים היא אמונתו של אבי, איזי שפירא ז“ל, בזכות הבסיסית של כל אדם למלוא הכבוד האנושי במסגרת הקהילה והמשפחה ושאיפתו שמדינת ישראל האהובה שלו תהיה אור לגויים בתחום הנכויות. לאחרונה, כשפרשתי מתפקידֵי הניהול שלי בבית איזי שפירא, חשתי שהגיע הזמן לחשבון נפש מול כוונותיו של אבי, להרהורים בהישגים של שלושים שנים מופלאות ולתיעוד הדרך שעשינו מן ההתחלה ועד הלום. בחרתי להיפרד מתפקידי רשמית בסמינר שכותרתו הייתה ”סגירת מעגלים – שלושים שנות יזמות חברתית“. באירוע זה השתתפו אנשים יוצאי דופן רבים מתחומים שונים, שהיה לי הכבוד לעבוד במחיצתם במשך שלושים השנים שחלפו. בילינו יחד אחר צהריים אחד בהרהורים: היכן הכול התחיל? מה באמת קרה בישראל במשך השנים? מה השגנו עד היום? וכמובן, מהו תפקידו של בית איזי שפירא בשינוי הגדול שהתחולל בישראל בתחום הנכויות? אירוע נפלא זה היווה דחף להוצאתו לאור של הספר הזה, הסוגר מעגלים רבים שנפתחו כאשר אני ומשפחתי יזמנו את הקמתו של בית איזי שפירא לזכר אבי לפני שלושים שנה. עכשיו, כשאני פונה לכיוונים חדשים, אני שמחה להשאיר אחריי מורשת כתובה בדמות ספר שינציח את ההיסטוריה של מסענו וגם יספק השראה וידע מעשי לאחרים שירצו ללמוד מעבודתנו כארגון של יזמות חברתית. אני מאמינה שיש הרבה מה ללמוד מהדברים שעשינו והשגנו, ואני תקווה כי ספר זה ישמש מקור למידה והשראה למעגלים הולכים וגדלים של אנשי מקצוע, קובעי מדיניות, חוקרים ויזמים חברתיים. למשימת כתיבת הספר הצטרפו אליי שני חברים ועמיתים ותיקים, ישראל סייקס ושרון בכר. שניהם היו חלק מצוות הליבה שלי במשך שנים רבות של פעילות בבית איזי שפירא. ישראל סייקס, יזם חברתי בעצמו וחוקר בשיטת מחקר פעולה, מלווה אותי זה שמונה-עשרה שנה בזמן שניווטתי בנקודות מפנה חשובות בהתפתחותו של בית איזי שפירא, ובתפקידו זה תרם תרומה חשובה לסיפור המובא בספר זה. שרון בכר, עובדת סוציאלית קלינית עם יכולת מדהימה של המשגה וכתיבה, עובדת לצדי למעלה מעשרים שנה, והעשירה את בית איזי שפירא במשך כל אותן שנים. היא כתבה ספרים ופרסומים והייתה שותפתי בפיתוח חומרים וידע עבור מחלקת פיתוח המשאבים בבית איזי שפירא.