דף ריק

151 החמישים פיגור שכלי שכלי נתפש כטרגדיה אנושית. רוב הספרות של עבודה סוציאלית בשנות החמישים עסקה בשאלה כיצד לבצע השמה איכותית כדי להקל על ההורים. הוקמה התשתית של החינוך המיוחד. 1961 בעצם זו הייתה המשימה העיקרית. עד באותן שנים אקי“ם היה גורם מאוד מאוד מרכזי שקם והשפיע על המדיניות של משרד הסעד. מי שבוחן את אקי“ם כיום, כדאי שיידע שזכויותיו הגדולות היו עם הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות. , נראה השפעה רבה של מומחים בין- 1977 ועד 1962- אם נעבור לשנות השישים, מ לאומיים. קודם כל התחילו להביא מומחים לארץ גם בתחום התעסוקה המוגנת. היה שהוזכר קודם. הייתה יוזמה ספוראדית של הורים, בעיקר של 1969 הכנס הבין לאומי של , וגם חוק הסעד שייך 1967- אקי“ם, לפתח שירותים. אחיקם, המע“ש הראשון, הוקם ב לאותה תקופה. ראוי להדגיש שחוק הסעד היה נדיב מאוד בהקצאת משאבים להשמה חוץ-ביתית. חוק בהיקף תקציבי כזה לא היה יכול לעבור היום. אנחנו רואים פיתוח מואץ ודואלי של מוסדות ומסגרות קהילה. 1997 ועד 1986- מ מאחר שהייתי יועץ של אורה נמיר אני יכול לספר לכם שזוהי תקופה המתאפיינת בפעילות בלתי רגילה, ובית איזי שפירא הוא דוגמה קלאסית לכך. אמנם בית איזי שפירא הוא מרכז קטן, רעננה אינה עיר גדולה בישראל, וזוהי יוזמה מקומית, אבל ברור שהוא לא פעל בחלל ריק. הייתה אז תוספת תקציבית מאסיבית ביחד עם הפיכת היחידה המטפלת באדם המפגר ליחידת סמך. היה כסף לפתח שירותים, וכשיש כסף – יש גם יזמים שמוכנים להקים אותם. זו הייתה תקופה חשובה מאוד, אבל לא היה תעדוף של קהילה מול מוסדות. שניהם התפתחו זה לצד זה. אותה דואליות, של פיתוח מוסדות וקהילה בו זמנית, מתרחשת אפילו עד תחילת שנות האלפיים. ישראל חריגה למדי בעולם המערבי בכך שלא הקטנו או צמצמנו מעונות. לעומת זאת, בית איזי שפירא הביא לתפיסה חדשה ורוח מתקדמת. הפעם הראשונה שבה נתקלתי בגישה הקהילתית הייתה בבית איזי שפירא. לפני כן רוב השירותים היו מוסדיים או חוץ-ביתיים. שינה האגף לשירותי טיפול באדם המפגר את גישתו והכריז על יצירת ”העדפה 1998- מ מתקנת“ שתגשר על הפערים מלידה או מילדות באמצעות תגבור המשאבים לאוכלוסייה זו. במדיניות האגף יש הבטחה לקיים שירותים איכותיים המותאמים לצרכים, לרמת הפיגור שכלי ולגיל, ולעודד פיתוח עצמאות, בחירה אישית ומיצוי הפוטנציאל האישי. שינוי נוסף שניתן להבחין בו הוא בניסיון לאמץ גישה מדעית. האגף עשה כברת דרך ארוכה מאד בניסיון ללכת לכיוון מקצועי יותר, לתוכניות מתקדמות. אני רואה את זה בעשור האחרון ביתר שאת, בייחוד בשנים האחרונות. עם זאת, האגף עדין טרוד בכיבוי שרפות, מצב שאינו פשוט כלל שהוא תולדה של דחיית הכרעות בשנים עברו. התחום שהתפתח באופן המואץ ביותר בשנים האחרונות הוא ההתמקצעות. כשהגעתי לחשב אוניברסיטת בר-אילן והזכרתי את המונח ”נכות התפתחותית“, הוא אומר לי: ”נכות? אבל גם מתפתחת? זה לא יכול להיות.“, אבל מאז שנות השמונים קיימת התפתחות מרשימה באיכותם של אנשי המקצוע בתחומי הטיפול והשיקום. תחילת השינויים והתמורות שחלו במדינה בתחום הנכויות ההתפתחותיות ומקומו של בית איזי שפירא