דף ריק

137 המורשת המשפחתית כקרש קפיצה לגיוס כספים גלובלי שרון בכר יש לך מטרה: לקדם את הזכויות, הסטנדרטים והשירותים עבור אנשים עם נכויות התפתחותיות – אנשים שבדרך כלל לא מסוגלים להיאבק למען עצמם. קיים צורך, ולך יש הלהט הדרוש כדי לעשות את השינוי. אתה מאמין ש“אם תרצו, אין זו אגדה“, ואינך מוכן להכיר בשום מכשולים: פשוט צריך למצוא את המשאבים, את האנשים ואת הכסף כדי לגרום לזה לקרות. היכן להתחיל? אתה מתחיל באנשים שאתה מכיר – אלו ששותפים לערכים שלך, שסביר להניח שישאבו השראה מחלומותיך. עבור נעמי סטוצ‘ינר זאת הייתה בעיקר המשפחה שלה, כור ההיתוך שבו למדה שמעורבות קהילתית היא דבר חשוב, ושתרומה לרווחתו ולשיפורו של הזולת היא הגשמת המצוות של היהדות. בפיתוח בית איזי שפירא שאבו נעמי ומשפחתה הקרובה השראה ממורשת המעשים הטובים שהותיר אחריו אביה, איזי שפירא ז“ל, שהמוסד הוקם לזכרו. איזי שפירא, עורך דין במקצועו ואיש עסקים, היה מנהיג קהילתי מוכר בקהילה היהודית בדרום אפריקה, ממייסדי הוסטל סלווין סגל ובית אליזבת אן לאנשים עם נכויות התפתחותיות. מעורבותו הנמרצת בפרויקטים אלה ואחרים שימשה השראה לבני משפחתו, שחונכו גם הם על ברכי המסורת של נתינה ועזרה לזולת. למרבה הצער והטרגדיה, איזי שפירא נפטר בדמי ימיו. התקף לב הכריע אותו בגיל כשטס לארה“ב לגייס מימון לבניית מוסד לטיפול באנשים עם נכויות התפתחותיות 65 בישראל. כאשר בני המשפחה החליטו להמשיך במשימה נטלה נעמי, הבת הצעירה שכבר הייתה עובדת קהילתית מקצועית, את ההנהגה לידיה. בחיפוש אחר תמיכה במיזם פנתה ראשית כל למשפחתה, שהייתה גדולה ומפוזרת ברחבי העולם עם שלוחות בארצות הברית, באנגליה, בקנדה, בדרום אפריקה, בהונג קונג ובמקומות נוספים. בני המשפחה היו להוטים לעזור – הם רצו להקים בכך יד לקרובם, איזי שפירא, ולתרום להתפתחותה של מדינת ישראל. כמו יהודים רבים אחרים בעולם, הם עצמם אולי לא רצו לחיות בישראל, אך קסמה להם ההזדמנות ל“תיקון עולם“ – תיקון העוולות בעולמנו. כך הפך הארגון בית איזי שפירא לנקודת מיקוד של מעורבותה של המשפחה ושל תרומותיה הנדיבות. לא במקרה הוקם המשרד הראשון לגיוס משאבים מחו“ל עבור בית איזי שפירא דווקא . שם חי גרעין נכבד של בני המשפחה. זה היה ביתה של 80- בניו יורק בראשית שנות ה סיליה טראמפ, אחותו של איזי שפירא ז“ל, ושל בעלה וילי. הן סיליה והן וילי תמכו