דף ריק

125 לרעה על איכות העבודה. מה אם המנהל אינו מרוצה מתפקודו של העובד? מה עליו לעשות אז? ישנם גם מצבים שבהם הדינמיקות המשפחתיות והמתחים גולשים ליחסי העבודה.“ ”כשהגעתי לכאן לראשונה הייתה חשדנות רבה ותוקפנות לגבי סוגיית המעורבות המשפחתית. אנשים הרגישו שבהיותם מחוץ למשפחה הם הוצבו בעמדת נחיתות ושהיה בכך כדי לפסול אותם מלהיות בעלי ענין שווים בארגון שמנוהל על ידי המשפחה. הם הרגישו שהם עשו עבודה חשובה רבה, אך לא זכו להכרה מספקת משום שהיה מיקוד רב כל-כך על המשפחה ועל נעמי. אנשים מסויימים הרגישו מנוצלים, והדינמיקה הזאת הזיקה להתפתחות הארגון.“ בניגוד לדברים אלה, מרואיינת שהצטרפה לצוות לאחרונה לא הזכירה כלל מתיחויות מסוג זה, אלא: ”אצלי בעבודה זה לא יוצר התלבטויות רבות מדי. אני מרגישה בת-חורין לפעול לפי שיקול דעתי. אני רואה את הארגון ולא את המשפחה. משימותיי הן ענייניות: למי אני רוצה להגיע, לאן? המשפחה לא מכתיבה לי את סדר היום.“ משברים התפתחותיים המתייחסים למעורבות המשפחה ופתרונם ריאיונות עם אנשים שהצטרפו לארגון בזמנים שונים, כמו אלה שצוטטו לעיל, הצביעו על כך שבמהלך עשר השנים האחרונות התחוללה תפנית משמעותית באופן שבו התייחסו בארגון למעורבות המשפחה. תפנית זו התרחשה הודות להתמודדות מוצלחת עם אתגרים התפתחותיים שעמדו בפני המנהיגות הארגונית בעת ההתרחבות של בית איזי שפירא וההתייצבות מול התוקפנות שהופנתה כלפי הארגון מגורמים שונים בסביבה. בציטוט הבא המנהלת המקצועית וסגנית המנהלת הכללית מספקת תובנה ביחס לשני הגורמים שתרמו לשינוי באופן משמעותי – תפקודה כמתווכת בין המשפחה לבין הצוות ותגובתה של המנהלת הכללית למשבר שהוצת בעקבות האשמות שפורסמו בעיתונות המקומית נגד המשפחה: ”כמי שניצבה על הגבול שבין המשפחה לבין הצוות, חלק גדול מהעבודה שלי התמקד בתיווך בין נעמי לבין הצוות, בתוך הקדשת זמן רב לשני הצדדים כדי לעזור להם למסגר מחדש איך הם רואים זה את זה, וטיפול במתיחויות הרבות שעלו. ידעתי שהצלחתי תלויה בכך. הטיפול בנושא זה חייב אותי לשמור על מובחנות רגשית ולא להיגרר פנימה. זה היה אולי המרכיב הקשה ביותר בתפקיד שמילאתי בשנים הראשונות.“ ”גם אם היו לי קונפלקטים עם המשפחה, הייתי צריכה להיות זהירה ולא להביא זאת בפני הצוות. היה עליי לשמור על מודעות ולעבוד על עצמי. כאשר לחברי הצוות הייתה ביקורת על המשפחה, כגון הגדרת תופעות מסוימות כנפוטיזם, או הרגשה שהם מנוצלים, היה עליי לעזור להם לראות את הלגיטימיות של הפרספקטיבה של המשפחה ואת זכויותיה. בתגובה לתהליך זה, בין השאר, נעמי השתנתה במהלך השנים. היא אפשרה יותר לאנשים אחרים להצטרף למאמץ המשפחתי. אני חושבת שהמשבר שפרץ בעקבות פרסומו של מאמר בעתון המקומי שהאשים את נעמי ואת המשפחה בנפוטיזם ובניהול בלתי תקין, היווה גורם קריטי נוסף שתרם לשינוי אצל נעמי. מעורבות המשפחה המייסדת בהתפתחות מיזם חברתי: המקרה של בית איזי שפירא