שלום כיתה א'!

החוויה האישית שלי:​

היום הראשון של כיתה א' היה כל כך מרגש עבורי, חיכיתי מאוד לפגוש בכיתה חברים טובים מהגן, והתלהבתי שאכיר חברים נוספים. שנה קודם לכן, התניידתי בגן בעיקר ע"י זחילה ממקום למקום, ולכיתה א' נכנסתי (אחרי שחזרתי מטיפולים בחו"ל) כשאני עושה את צעדיי הראשונים עם הליכון. לא ידעתי איך זה ירגיש "ללכת" בכיתה, קצת פחדתי שאפול או לא אספיק לרוץ עם כולם, אבל ההורים שלי הבטיחו לי שהמחנכת שלי  ושהסייעת בכיתה שלי יעזרו לי לפתור כל בעיה שתצוץ.

ההורים שלי עזרו לי לעלות את המדרגות לכיתה ולשבת בכיסא שלי כמו כל השאר, הסייעת עזרה לי להוציא את הדברים מהתיק, ועזרה לי לצאת ולשחק עם כולם בהפסקה, רותי המחנכת המקסימה (שהתאהבתי בה ממבט ראשון ואנחנו בקשר מעולה עד היום) חילקה לכולנו מטלות ומשימות, והיה לי כל כך כיף להצליח לעשות אותן בעצמי! הייתי פעילה בשיעור, שיחקתי עם החברים בישיבה, עברתי ממקום למקום בצעידה זהירה (אבל בדיעבד כ"כ מעצימה!) ובסוף היום כשההורים הגיעו לאסוף אותי – חזרתי הביתה גאה מתמיד, מלאת חוויות חדשות, ומחכה בקוצר רוח לשוב לכיתה למחרת!​

החוויה של רותי ינאי – כמחנכת כיתה א' שקולטת ילדה עם מגבלות:​

את ויטלוש המתוקה פגשתי ביום הראשון לכיתה א' כשהיא הגיעה חייכנית ואנרגטית יחד עם הוריה הנרגשים שעזרו לה במעלה המדרגות והושיבו אותה במקומה בכיתה. ידעתי שויטל רק עכשיו לומדת לצעוד וזקוקה לסיוע בניידות כך שהייתי קשובה ורגישה לצרכיה אך במקביל גם החלטנו אני והוריה שאציג את הסייעת שלה כסייעת של הכיתה – כדי שויטל תרגיש שווה בין שווים ולא תהיה חריגה.

כל הילדים וכל ההורים היו נרגשים ונלהבים מהכניסה לכיתה א'. ויטלוש הייתה סופר-חברותית מהרגע הראשון, את חלק מהילדים הכירה מהגן, ואת השאר כבשה באופן מיידי. החלטתי להעביר לכיתה שיעור בנושא קבלת השונה, אבל במסווה של "מעגל קסם" באופן שאפשר לכל הילדים להציף קשיים מבלי שנתמקד ספציפית בקשיי הניידות של ויטל.

הסייעת עזרה לויטל בכל מה שהצטרכה כמו יציאות לשירותים ופעילות פנאי בהפסקה, אך במהלך השיעורים היא עזרה לכל ילדי הכיתה ואפשרה לי לעבוד איתם בקבוצות קטנות. ויטל הייתה מאוד עצמאית, לא ויתרה לעצמה, והתעקשה לעשות הכול כמו כולם – אפילו את תורנות סידור התיקים והכיסאות. רצינו לאפשר לה לחוות הצלחות וידענו שניתן לאתגר אותה כי היא הייתה חכמה מאוד, ידעה להצביע על קשיים ונהנתה לאלתר להם פתרונות.

החוויה של הוריי (ג'ני ויעקב זינגר) כהורים לילדה עם מגבלות:

התרגשנו מאוד לשלוח את ויטל לכיתה א', ובמיוחד בגלל שהפעם היא כבר התחילה קצת ללכת באמצעות הליכון. לכל הכיתות בבית הספר היו מדרגות אבל עזרנו לה לעלות אותן עד שהגיעה לכיתתה, ודאגנו מראש שהכיתה שלה תהא הכי קרובה לשירותים.

יומיים לפני תחילת שנת הלימודים הכרנו באסיפת ההורים את רותי – המחנכת המדהימה של ויטל, סיפרנו לה על המצב הרפואי של ויטל, שיתפנו במגבלות ובעיקר בתכונות האופי שלה, והחלטנו יחד שחשוב לא רק לעזור לויטל בכל מה שתצטרך אלא גם לאפשר לה להיות עצמאית ולהתנסות בחוויות שונות, כמו שאר חבריה.

ויטל כל כך שמחה להגיע לבית הספר, היא התלהבה לפגוש את החברים מהגן כשהיא עומדת על רגליה, וזרמה בנוחות עם הסיטואציה החדשה. היא חייכה מאוזן לאוזן וישר תפסה את מקומה והתחילה לדבר ולשחק עם שאר הילדים. מבחינתנו כהורים – הליך ארוך של בירוקרטיה והכנות לוגיסטיות הגיע לשיאו. לא היה לנו קל לשחרר אותה כי אנחנו רגילים לגונן עליה ולהיות איתה, אבל היום הראשון בכיתה א' הוכתר כהצלחה מסחררת לכל הצדדים, זו הייתה הקלה גדולה עבורנו, ובעיקר גאווה ענקית בילדה המדהימה שלנו.

עו"ד איתן עמרם, יועץ טכנולוגי ויזם, בעל תואר שני במשפטים ואחד נוסף במדעי המחשב. בעלים של משרד עו"ד הממלא גם שורה של תפקידים בלשכת עו"ד בהם ס.יו"ר מחוז מרכז, ממונה נגישות ויו"ר הוועדה לשוויון זכויות וקידום אנשים עם מוגבלויות. עו"ד עמרם בן 55, אב לשלושה ילדים ואדם נמוך קומה מספר על היום הראשון שלו בכתה א':
ביום הראשון ללימודים בכיתה א' אני מתרגש ונפעם.
פרצופים חדשים, מורים חדשים, סביבה חדשה.
עם ההתרגשות והשמחה, מתגנב בלבי חשש, כיצד אתמודד עם סחיבת התיק הכבד (הכפול ממידותיי)?,
הלוח גבוה עבורי, כיצד אצליח לכתוב עליו?, כיצד אתמודד עם יחס הילדים בחצר בית הספר?
ברגע התעשתי והחלטתי להפוך את הקשיים לאתגרים – ברוך הבא לחיים המעשיים.