מחקר ראשון מסוגו בישראל – עמדות של ילדי גן חובה כלפי ילדים עם מוגבלות

יחד, כל הדרך

דמיינו לעצמכם קבוצה של עשרה ילדים בני חמש, יושבים במעגל סביב מנחה ומתבקשים לענות על שאלה פשוטה- מיהו הילד המלוכלך מבין השלושה. לפניהם מונחות שלוש תמונות: הראשונה של ילד רגיל, השנייה של ילד עם לקות שמיעה והשלישית של ילד על כיסא גלגלים. התשובה בעיני הילדים אגב, ברורה מאליה. הם מצביעים על הילד שיושב בכיסא הגלגלים ומסבירים שהוא פשוט לא מסוגל להתקלח. אמירה שכזו בונה סביבה עולם ערכים שלם ואינספור פרדיגמות בעייתיות כלפי ילד או אדם עם מוגבלות.

זהו אחד הממצאים שעלה במחקר שביצעה יחידת המחקר של בית איזי שפירא, והשווה בין עמדות של ילדי גן חובה כלפי ילדים עם מוגבלות פיזית, ילדים עם לקות שמיעה וילדים רגילים. זהו מחקר ראשון מסוגו בישראל. מן הממצאים עולה כי הילדים הביעו עמדות חיוביות יותר, בכל הממדים, כלפי ילדים ללא מוגבלות בהשוואה לעמדות כלפי ילדים עם מוגבלות פיזית או חושית.

הממצאים מצביעים על החשיבות בחינוך כבר מהגיל הרך, בהעברת מידע תואם גיל לילדים ובשילוב ההורים וצוותי החינוך בבנייה ובעיצוב של עמדות חיוביות וביצירת תשתית מוצקה לחברה מכילה ומקבלת.

ממצאים אלה הוביל לפיתוח התוכנית “כל אחד יחיד ומיוחד”, המועברת בצורת סדנא בגני ילדים בגילאי 4-6 . במשך שלושה חודשים מגיע אחת לשבוע מנחה לגן ועובד עם הילדים בקבוצות קטנות במשך 45 דקות על שינוי עמדות חברתיות כלפי אנשים עם מוגבלויות ובסיום כל פגישה מקבלים הילדים סיכום והצעה להמשך פעילות בבית, עם ההורים.

במהלך המפגשים לומדים הילדים באמצעות פעילויות שונות על הדומה והשונה בין האנשים בחברה, על החוזקות שלנו כאנשים והתרומה של כל אחד מאיתנו לקבוצה, על נגישות על כל רבדיה, על תקשורת חלופית ועוד. טניה אסקיו -הרט, עו”ס קהילתית בבית איזי שפירא: “בעיניי, אחד הדברים המדהימים שיש לתוכנית הזו הוא מעגלי ההשפעה שלה. בכל גן יש 35 ילדים, לכל אחד מהם יש שני הורים בבית שהם יוצרים איתו שיח על זה וכמובן הגננות והסייעות והמשפחות שלהם –כלומר אלפי אנשים שנחשפים לתופעה ומפתחים עמדות חיוביות. אמא של אחת הילדות סיפרה לנו שהם ראו אישה נכה שהגיעה למגרש חניה והתקשתה לצאת מהרכב שלה. הילדה, שעברה את תוכנית כל אחד יחיד ומיוחד, הפצירה באם לגשת ולסייע לאותה אישה, מה שאולי לא היה קורה בלעדי התוכנית”.